פסק-דין בתיק תע"א 11524-08

רקע כללי

1.    בפנינו תביעה לתשלום הפרשים בגין פיצויי פיטורים, הפרשי שכר וזכויות סוציאליות נוספות: הפרשה לקופת גמל, דמי הבראה ופדיון חופשה וכן, פיצוי בגין עוגמת נפש.

התשתית העובדתית הצריכה להכרעה

2.    ד"ר נתן דובר ז"ל (להלן: " מר דובר") הפעיל בשעתו מרפאת עור, מין ושיער ברח' הס 1, תל-אביב. הנתבעת 2, שהייתה אשתו של מר דובר, עסקה במתן טיפולים קוסמטיים במסגרת המרפאה ומילאה בה תפקידים נוספים.

3.    התובעת החלה לעבוד אצל מר דובר ביום 1.5.92 והועסקה כמזכירה במסגרת המרפאה, בהיקפי עבודה משתנים.

3.    במהלך שנת 2008 ולאחר תקופת העסקה ממושכת כאמור, חלה הידרדרות ביחסים שבין הצדדים, אשר הובילה בסופו של יום לפיטורי התובעת ביום 15.7.08.

4.    בין הצדדים נטושה מחלוקת באשר לשאלות הבאות: האם הועסקה התובעת גם על ידי אשתו של מר דובר אם לאו?  מה היו נסיבות הפיטורים: בעוד התובעת טוענת כי ההרעה ביחסים והפיטורים שבאו בעקבותיה היו פועל יוצא של עמידתה על זכויותיה ו"ההשפלות" שבאו בתגובה לה, הרי שהנתבעים טוענים כי הפסקת עבודתה של התובעת נבעה מצמצום בהיקף עבודתו של מר דובר בשל מצבו הבריאותי וכן נוכח ההידרדרות בתפקודה של התובעת בעבודתה.

5.    ביום 16.6.08 הוצא לתובעת מכתב פיטורים על-ידי הנתבעת, מכתב בו צוין כי הפסקת העבודה נעוצה ברצונו של מר דובר לעבוד בגפו. לכן, כך נכתב, לפי בקשתו, על התובעת "לסיים"  את "הרומן במרפאה" ביום 15.7.08 (ראה - נספח א' לכתב התביעה).

ביום 2.7.08 הוצא לתובעת מכתב פיטורים נוסף, הפעם על ידי מר דובר, בו נכתב כי : "לאור צמצומים הכרחיים בעבודת מרפאתי אני נאלץ לפטרך החל מ-15.7.08" (ראה - נספח ב' לכתב התביעה).

6.    עובר לסיום עבודתה וביום 1.8.08 נמסרה לתובעת המחאה על סך 29,396 ש"ח, שמועד פרעונה 1.8.08. בנוסף, התובעת נדרשה לחתום - ואף חתמה - על מסמך בו הצהירה כי קיבלה את כל הפיצויים המגיעים לה וכי אין לה דרישות נוספות בגין פיצויי פיטורים.

כמו כן, חתמה התובעת על הצהרה לפיה היא קיבלה את המשכורת המגיעה לה בגין חודש 7/08 (ראה - נספח יג-יד לכתב התביעה).

עם זאת, על מסמך ההצהרה כאמור הוסיפה התובעת את האותיות ת.ל. (תחת לחץ), שכן, לטענתה, היא נאלצה לחתום על מסמך זה כתנאי לקבלת מכתב המלצה ממר דובר וכתנאי לקבלת סכום פיצויי הפיטורים החלקי כפי ששולם (ראה - סעיפים 29-30 לתצהיר התובעת).

התובעת טענה כי הנתבעים לא שילמו לה את מלוא הזכויות להן היתה זכאית עם סיום עבודתה ובמהלכה ומכאן התביעה שבפנינו.

הכרעה

להלן נתיחס לרכיבי התביעה אחד לאחד ותחילה לשאלת היריבות שבין התובעת לבין הנתבעת:

האם שררו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לנתבעת

7.    הנתבעת, אחות במקצועה, טענה כי היא לא היתה מעסיקתה של התובעת בתקופה הרלבנטית לתביעה. לגרסתה כפי שפורטה בתצהירה, היא (הנתבעת) נהגה לארגן את האספקה השוטפת למרפאה לבקשת בעלה "ולא מעבר לכך" (ראה - סעיף 5 לתצהיר הנתבעת).

הוסיפה הנתבעת והעידה כי היא עצמה הועסקה כקוסמטיקאית רפואית במרפאתו של בעלה בשעות אחה"צ, כי היא לא היתה שותפה לעסקי המרפאה וכי לאור מצבו הבריאותי הקשה של בעלה היא נהגה מדי פעם ללוות אותו למרפאה ולהיות לו לעזר בעניינים אדמיניסטרטיביים שונים לרבות טיפול שוטף בענייני המרפאה מול רוה"ח שלה (ראה - סעיף 7 לתצהיר הנתבעת).

8.    אנו סבורים כי התיאור התמציתי של תפקיד הנתבעת, כפי שפורט בתצהירה, לא שיקף את המציאות כהווייתה ולא תיאר באופן מלא את סמכויות הנתבעת כעולה ממכלול הראיות וכמפורט להלן: